מקומית דבוריה נ' י ב מ י מחסני אלומיניום בע"מ

החלטה

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע על החלטת ראש ההוצל"פ וידאד יונס מיום 23.2.10, בה החליטה ראש ההוצל"פ לחייב את המבקשת במלוא סכום החוב של החייב אחמד מסאלחה כלפי המשיבה. הרקע לבקשה פורט היטב בפסק הדין שניתן על ידי בתיק רע"צ 33111-06-11.

2.בפסק הדין דלעיל שניתן ביום 1.2.12 דחיתי את הבר"ע שהגישה המבקשת על החלטה מאוחרת יותר של ראש ההוצל"פ באותו עניין מיום 29.5.11, ובשולי פסק הדין קבעתי בסעיף 10 כי אינני שותפה להשקפתה של כב' ראש ההוצל"פ לפיה ניתן היה לחייב את המבקשת במלוא סכום החוב של החייב רק מהטעם כי החזיקה עבורו בסכום העולה על סכום החוב בעת קבלת צו העיקול אצלה, וכי חובתו של המחזיק (המבקשת) כלפי הזוכה מצומצמת ומתוחמת אך ורק לסכום של צו העיקול. עוד הוספתי כי היות ומדובר בכספי ציבור הומלץ למבקשת לשקול הגשת בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 23.2.10.

3.ביום 12.3.12 הגישה המבקשת את בקשתה הנדונה להארכת מועד כאמור. בתצהיר שצורף לבקשה במועד מאוחר יותר הסביר גזבר המועצה וג'יה עזאיזה את העיכוב נבע מהעובדה שהמבקשת חשבה בתום לב כי החיוב במלוא סכום החוב הוא למלוא סכום העיקול, והמדובר בטעות בתום לב. מר עזאיזה טען כי המבקשת לא נחה על זרי הדפנה לטענתו, אלא הגישה בקשה נוספת להקטנת סכום החוב לאחר קבלת האזהרה מההוצל"פ, ומשנדחתה בקשתה, הגיעה בר"ע כאמור בתיק רע"צ33111-06-11.

4.ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה וטוען כי היא הוגשה בחוסר תום לב, לאחר 25 חודשים ממתן ההחלטה נשוא הבקשה, וכי קבלת הבקשה מהווה פגיעה בעיקרון סופיות הדיון, וכי המבקשת השלימה עם החלטתה הראשונה של כב' ראש ההוצל"פ מיום 23.2.10, אלא שהתעוררה רק לאחר קבלת פסק הדין של מותב זה בתיק רע"צ 33111-06-11 שאין בו כשלעצמו כדי ליצור זכות למבקשת להגיש את הבקשה. ב"כ המשיבה טען כי הנימוקים שהועלו ע"י המבקשת לעיכוב אינם סבירים או משכנעים. ב"כ המשיבה עוד טען כי למבקשת יש תיק איחוד והיא מתנהלת בו בחוסר תום לב, תוך העדפת נושים וחריגות נוספות. עוד עתר ב"כ המשיבה להעברת תיק זה למותב אחר, לאחר שמותב זה כבר הביע דעה בעניין.

דיון והכרעה:

5.העיכוב המבוקש אכן עיכוב ניכר הוא, וככל שהאיחור ניכר יותר, כך נדרש נימוק משכנע יותר לקבלת הבקשה. לטעמי נימוק כאמור התקיים במקרה דנן.

6.כבר הבעתי את עמדתי כי כב' ראש ההוצל"פ טעתה טעות שבדין בעת שחייבה את המבקשת במלוא סכום החוב של החייב כלפי המשיבה, רק מהטעם שהמבקשת החזיקה עבור החייב בסכום יותר גבוה מהחוב בתיק ההוצל"פ בעת שקבלה לידיה את צו העיקול אצלה. לא היה בסיס להחלטה זו, והיא מוטעית. טעות זו כמובן גררה אחריה שרשרת של טעויות בעת שהמשיכו פעולות הגבייה כנגד המבקשת לגביית חובו של החייב כלפי המשיבה. ובעניין זה אני שוב מפנה לפסק הדין שניתן על ידי כאמור לעיל.

7.אומנם המחדל של המבקשת מלהגיש בר"ע על ההחלטה מיום 23.2.10 הוא תמוה, אך ברור כי המבקשת לא השלימה עם החלטת ראש ההוצל"פ לחייבה במלוא החוב של החייב כלפי המשיבה, ואת זה ניתן לראות בעת שהמבקשת הגישה את הבקשה להקטנת סכום החוב, ובעת שהגישה בר"ע על החלטת ראש ההוצל"פ הדוחה את הבקשה להקטנת סכום החוב. המבקשת אומנם טעתה בנקיטת ההליך הנכון, אך מכאן ועד למסקנה שהמבקשת זלזלה בהליכי בית המשפט או עד לקביעה כי מחדלה היה נפשע ומצדיק דחיית בקשת זו, הדרך עוד ארוכה.

8.לעניין זה מצטרף השיקול המכריע כי ההחלטה ניתנה בטעות, וכי היא נוגעת לכספי ציבור. האינטרס הציבורי הכרוך בשמירה על כספי ציבור שלא יבוזבזו בצורה לא נכונה ומוטעית הוא אינטרס מכריע במקרה דנן, ועל אף העובדה כי המופקדים על כספי ציבור לא פעלו בצורה הנכונה במקרה דנן, יש לתת למבקשת את יומה כדי לנסות ולמצות את ההליכים כנגד המשיבה במסגרת בר"ע על ההחלטה מיום 23.2.10.

9.התוצאה מהאמור לעיל היא שאני מקבלת את הבקשה ומאריכה את המועד למבקשת להגיש את הבר"ע על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 23.2.10.

10.לדיון בבר"ע ביום 11.6.13 שעה 09.30.

11.באשר לבקשה להעברת התיק למותב אחר, אין מקום להתייחס לבקשה משלא הוגשה כבקשה מנומקת לפסילת מותב, ומשלא הועלתה בו אחת העילות שנקבעו בפסיקה לפסילת שופט. בכל מקרה, צפוי הוא כי הבר"ע יידון בפני המותב שיחליף אותי בכהונה בבית המשפט בטבריה.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ג, 22 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: